continued from previous post...
אגן סן רמו
היום הים אפור
אמצע יולי והים אפור
רוחות, עננים, שמש ורוחות
החוף ריק היום
לא באו להתרחץ
רק כמה תיירים מדנמרק שלא מזיז להם קצת גשם
בתוך המים חם להם, אפשר לחשוב
רק השחפים שמחים היום
עפים מהר מעל הים וחוזרים לחוף לידי
במהירות של עשר מטר לשנייה
הרוח לוקח אותם רחוק
ואז הם חוזרים בצ'יק
כמעט ולא מזיזים את הכנפיים
עומדים באוויר מולי ולא מניעים אותם
הרוח, הרוח עושה את זה
רק השחפים שמחים היום
בא אחד והולך על החוף
הוא עושה כאילו מצא אוכל
בא עוד אחד לידו ועומד
לאט לאט מצטרפים כל החברה
חושבים שיש שם אוכל
עשרים שחפים על החוף
אין שם מזון אבל במילא כולם על החוף
אז מצטרפים עוד
פתאום אחד מבין שאין שום פירורים
חוזר לים
בגלל הסהרה הדגים מתקרבים לחוף
והשחפים שמחים כי אין שם אנשים
אפשר לאכול ארוחת דגים דשנה ישר על הגלים
רק השחפים שמחים היום
כמה יונים נמצאות על החוף
הן לא משמיעות קולות, עצוב להן
בגלל הסהרה החוף ריק מאדם
ואין פירורי לחם
רק השחפים שמחים היום
ארבעה גברות באוטובוס
ארבעה גברות מדברות בניב המקומי
שידעתי כשהייתי ילד
מספרות סיפורים
עולה זוג גברות נוסף
"לאן האוטובוס מגיע ? "
"הוא עולה ברחוב הקרקס, יורד ברחוב הסיפורים ומגיע לפרק התאנה"
"לאן אתן צריכות ? "
"לשום מקום, אנחנו רק מטיילות"
טיול נעים של שש גברות
באוטובוס הקטנטן שעולה פעם בשעה
הן בטח סבתות
וביום שבת הבעלים שלהן בכדורגל
או בבר המקומי
העיר שלהן התמלאה בעשור האחרון
בהמוני אדם שהגיעו מכל קצוות תבל
שחומי עור מניגריה, ערבים ממרוקו
דרום אמריקאים מפרו וצ'ילה
בעיר יש גם איטלקים מהדרום
הם הגיעו מ-ברי , פלרמו, נפולי,
כולם באו לחיות בעיר הנינוחה הזאת
וכולם מתנהגים בנימוס
בארץ צריך להתנהג בכוחניות
בדיבור צעקני הנותן השלייה של ביטחון עצמי
ששת הגברות מדברות בניב המקומי
שכולם ידעו לפני מאה שנה
היה אז נימוס ברחובות
הגברים היו מרימים את הכובע
הן לא צריכות להגיע לשום מקום
נוסעות באוטובוס העולה פעם בשעה, לאט לאט.
אלפא רומיאו
ואני זוכר
שנסענו לאט
עם האוטו הכחול
החדש
ואני זוכר
שהיו שם אדים
על החלונות
ואת , שפחדת שמשהו יבוא לראות
אבל לא היה שם אף אחד
באמצע הלילה של החורף המקפיא ההוא .
והינו מול העיר הגדולה
והיו שם כל האורות הללו
והנוף היפהפה
וכמה שעות , כמה שעות
באוטו הכחול
עם המנוע החזק
האוטו החדש שאבא קנה
והיינו אוהבים
עד סוף הנשמה
ומי חשב אז
שזה יוכל להיגמר ?
שזה יוכל להיגמר ?
ולא לשוב לעולם , ולא לשוב לעולם .
ואני זוכר
שהתחיל אז שלג כבד
שכיסה את אספלט הכביש
והאוטו התחיל לסטות מהמסלול
בכל סיבוב שמאלה
היה נוסע ימינה
ואחזת בי בכוח
עד שהעצם כאבה
והיינו כל כך קרובים
שבאמצע הלילה
שנינו הינו גוף אחד
שנהג על האספלט המושלג .
והינו מול העיר הגדולה
והיו שם כל האורות הללו
והנוף היפהפה.
15.7.04
פגישות עם סלבריטאים
ברחובות ליד הבימה
פגשתי בלילות המון סלבריטאים
הולכים ועושים ספורט כמוני
אתמול ראיתי את גדי טאוב הסופר
מחליק על הכביש עם ציוד הרולר-בלייד שלו
מגני פרקים מעור ואוזניות ווק-מן walk man
כאילו יצא זה עתה מרחוב צדדי בניו יורק
שם גר בשנות השמונים והיה עדיין באופנה
להתגלגל ברחובות כאילו אין לך מחר.
בליל שישי פגשתי את מוני מושונוב רוחב על אופניים לכיוון הבימה
שם הוא מככב השקם וערב
בא לחלוק כבוד לפנתאון , שלו הוא חייב את חייו.
כמוני לא היה לו שום דבר אחר טוב לעשות בליל שישי
מלבד להסתובב בכבישים לבדו ללא מטרה.
בחודש שעבר נפגשתי עם יואב קוטנר
שלא ידע שהדיסק ששלחתי לו ובטח כבר זרק לזבל היה שלי
יום לפני בדיוק שם היה קובי עוז
ששם לב שהסתכלתי עליו כאלו מת לומר לו משהו
אחרי שהוא כבר התרחק חשבתי לתת לו את כרטיס הביקור שלי
ולהגיד לו שאני הזמר היחידי בארץ ששר
באיטלקית כמו איטלקי ובעברית כמו ישראלי
שעה לאחר מכן הלכתי עם הגיטרה שלי על הגב
פגשתי אותו שוב
הוא הבין שרציתי לומר לו משהו בקשר למוסיקה
אבל המשכתי האלה
והמבטים התחלפו מבלי להישאר.
אני רוצה להיות בקליקה שלהם
כדי להרוויח משהו מהאומנות שלי
ולא להיות מפסידן נצחי
אבל המבטים התחלפו מבלי להישאר.
הפלגה לנפולי
"פרונטו ? סי ! מה שלומך ? את שומעת, היום הפלגתי בסירה של סנטו. כן, היא מפליגה טוב, המנוע ממש בסדר, אבל צריך להגיד את זה בלחש כי אחרת סנטו יתחיל להיות עם הראש יותר מדי בעננים…" וסנטו לידו : "תגיד לה שהגענו עד למהירות של שמונה קשר !" פביו מוסר "הגענו עד למהירות של שבע קשר, אבל המנוע ממש בסדר. איך זה שאני מנסה לתפוס אותך בטלפון והוא תפוס כבר יותר מחצי שעה ? אה , הבנתי. תשמעי אנחנו כאן עם שתי חתיכות בלונדיניות וממתינים לקונצרט של מריו מורולו וג'יג'י דאלסיו." פביו וסנטו בני שישים פלוס, הם ממתינים לידי לקונצרט של מריו מורולו, ואין שום חתיכות בסביבה. קיץ, נפולי היפהפייה ממול, הים מאחור והבמה בצד. פביו היה כל השבת בסירה של סנטו, הם הפליגו מנפולי לכיוון קפרי ובחזרה, והסירה הגיבה טוב. סנטו מנסה למכור אותה לסרנה שנמצאת מהעבר השני של הסלולרי. פביו מבין בסירות כאלה. בשישים שנותיו הוא הפליג הרבה, אבל הפך לבורגני עם השנים. היום הוא איש עמיד מנפולי, אין לו הרבה תרבות בראש, העבודה שלו, המשפחה שלו, והובי הסירות הזה. הוא לא מבין לא בספרות ולא במדע, אבל זמרה נפולטנית של תחילת המאה הוא אוהב. אקורד בדו מינור, אין לו מושג מה זה, אבל העיקר, הוא מעביר את הזמן בתחושה ש- "אני הגעתי למשהו בחיים".
חצי שעה לפני הייתי בפרבר העני ליד תחנת הרכבת. הייתה שם מכונית שכל הפגוש והפנסים הודבקו עם נייר דבק. כנראה משהו גנב את הטמבון המקורי ולבעל האוטו הצנוע במילא לא היה חשק להוציא כספים כדי לרכוש פנסים חדשים. ואז הוא נוסע עם פנסים מנייר דבק. ההיפך הגמור ממר פביו. לפביו יש שתי מכוניות חדשות, סירה קטנה ועוד הכנסות מהדירה שהוא משכיר. אבל פביו די שטחי. הוא מבין בסירות ובמנועים אבל אין לו קשר טוב עם הבת שלו, סרנה. הוא לא רגיש אליה, והחיים שלו די משעממים, הכל חיצוני "וכאילו". האנשים קשיי היום בפרבר העני ליד תחנת הרכבת הם יותר חיים ממנו. קופצים, צועקים, מנסים למצוא פרנסה בעיר דלת הפרנסה הזו. כמו שהזמר דניאלה ספה הסביר בקונצרט שלו אתמול בערב, למעשה, הנער העני הנפולטני, ברגע שאין לאמא שלו כסף כדי לקנות את אופנוע הסקוטר הראשון שלו, ואבא במילא כבר נעלם מהבית לפני חמש עשרה שנה, הוא מבין שהמצב שלו רע. למה, כדי לצאת עם "הגואליונה" שלו, הנערה שלו, הוא צריך לפחות אופנוע קטן אחד. אחר כך היא תבקש עוד דברים, אבל המינימום זה אופנוע, כדי להתחיל. אז מה הוא עושה ? הוא לוקח טמבון, ומוכר אותו לחבר ילדות שלו מהקמורה, והרי הקמורה זה מפעל. לעבוד בשביל הקמורה זה כמו לעבוד בשביל פיאט. יש שם סולם תפקידים, דרגים : נהג, נהג סחורות גנובות, נהג פשוט של רכב גנוב ללא סחורה גנובה, שומר, שומר מסך וכ"ו. לא, שומר מסך יש רק במחשב, התבלבלתי. תצחקו קצת, נו. אני יודע שזה לא מצחיק אבל, תצחקו. בלאו הכי רוב הישראלים יבינו רק חמש אחוז מכל החידה הזאת הנקראת נפולי. רק אנשים שחיים ברומא יכולים להבין את העיר הזאת, נפולי. עיר עם מיליוני סיפורים קטנים, יופי, תרבות, בה העולם התחתון הוא עליון כי אין פרנסה אחרת. גם בצפון איטליה, רוב האנשים לא יכולים להבין את הכור התרבותי הזה. אם משורר מתהלך ברכובותיה, יימצא שם מאות סיפורים אנושיים הנכנסים ישירות לתוך הדמיון של עצמו, בלי מאמץ.
בסניף בנק לאומי בלוד
בסניף בנק לאומי בלוד
זה המקום לאוהבי תיאטרון
אישה אטיופית מגיעה עם ילד צורח מבכי
מבקשת מזקן העדה להיכנס במקומו בטור, "בגלל הילד"
יש לה סימנים על הפנים
כמו שעושים השבטים האפריקאים
שבט הזולו או שבט המאסאי
אישה אטיופית אחרת שואלת באמהרית ובטון מתנשא
"למה נכנסת בטור ?" אני מנחש
היא דתייה, רואים לפי הלבוש
חושבת שהיא שייכת למעמד הגבוה יותר
לא רק אצלם יש מעמדות כאלה מטופשות
פתאום נכנסת אישה רוסיה קצת מבוגרת
מצווה לשני ילדים לתת לה לשבת במקומם
אולי היא אפילו לא שמה לב
שהם הבנים של ערביה עם "שאדור"
לובשים חולצה אופנתית
רק הסנדלים הקרועים מסגירים אותם
הם קמים מיד כאילו היו באמת הנכדים שלה
והיא בקושי מדברת עברית
הנה שני חברה מענף "התרופות"
תרגמו את זה לאנגלית ותבינו
מעשנים סיגריות ונכנסים ראשונים בטור לפקיד הוותיק
הם לקוחות חשובים לבנק
אני אוהב את הסניף הזה
ההצגה בחינם
כל יום יש טרגדיה או קומדיה חדשה
הדיירים במעון אביב
אני אוהב את הדיירים במעון אביב
כי הם אנשים טובים מאוד
נטולי פוזות
דווקא אצל חלק מהמדריכים
תמצא את אותן הפוזות המעצבנות
שיש בחברה המערבית
הם חייבים להראות לך "שהגיעו למשהו בחיים"
אצל הדיירים אין את זה
יש להם רק אהבה נטו
מלאך אמיתי אתה רואה אותו לפי זה
הוא לא ינסה להתחרות איתך
על האוטו החדש
על המראה שחיצוני שלך
או על הפן בשיער
הוא אוהב אותך בגלל מה שאתה
בלי קשר לתפקיד שאתה מנסה לשחק
(בעבודה ובחברה)
לך תסביר את זה למנהל
במסיבה הנוצצת של העובדים
בה הם מנסים להראות לכולם
את "העואנטות" החדשות שלהם
גם אני לפעמים נופל בפח
ועושה את אותו הדבר
בגלל זה קשה לי להיות מלאך אמיתי
למרות שלפעמים אני מצליח
הנה בא אביעד
שולח לך נשיקה באוויר
כמו שרק הוא יודע לעשות
עם החיוך המקסים שלו
אחר כך אומר "פאה !" לציפורים
שמתעופפות באוויר רק מהפחד
שיתחשק לו לצעוק להן שוב "פאה !"
הנה מגיעה בריצה בת שבע
כשהיא הולכת אתה בקושי משיג אותה
ושרה כמו קונטראלט
בעלת עוצמת ראיות אדירה
החיוך שלה מקסים
כי הוא בא מהלב
כשהיא עצובה
תנסה לרקוד איתה וואלץ
ותראה שהחיוך תכף יחזור
אני אוהב את הדיירים במעון אביב
לו רק היינו מנסים להיות לפעמים קצת כמוהם.
נקמת הקופסה
התעוררתי מזיע באמצע הלילה
חרד בגלל חלום סיוטי
לא זכרתי את החלום
אבל הייתה לי תחושה
שעשיתי משהו רע למישהו
לא הצלחתי להירדם שוב
והרגשת האשמה התגברה
פתאום הבנתי מדוע הרגשתי אשם :
בערב אימא הביאה מאיטליה מזוודה
שהייתה שייכת לדודה ביאנקה
אני קיבלתי קופסה
ובה עשרות מטבעות פלסטיק
איתם היא הייתה משחקת ברידז'
חשבתי לזרוק בבוקר את הקופסה לפח
אבל התעוררתי מזיע באמצע הלילה
דודה ביאנקה שמרה עליה במשך כשישים שנה…
כשהייתה צעירה לא היה טלוויזיה,
לא היה רדיו ולא טלפון בבית
בשנות העשרים היא הייתה מבלה
בעיקר במשחקי קלפים עם חברותיה
כי לא היה שום בילוי אחר כמעט
לכן הקופסה הייתה לה כל כך חשובה.
בלילה החלטתי להמשיך לשמור עליה
ולהשתמש במטבעות עם תלמידיי בשיעורי מדעים
מאות ילדים נהנו בבית הספר
מהמטבעות של דודה ביאנקה.
בהמשך הלילה הצלחתי לישון כמו תינוק
הקופסה רצתה להמשיך לחיות
הסיוט היה נקמתה המתוקה
עצוב במספרה
אווירה קצת עצובה אצל הספר היום
הכיסאות אותן הכיסאות, כבר עשר שנים
מכונת הגילוח אותה המכונה
אפילו את הכבלים לא הדליקו היום
אין מים בברז
דווקא רציתי לעשות תספורת על רטוב
אבל אפילו זה חסר היום.
בימי שיש זה היה מלא פה עד לא מזמן
המון מכרים היו באים לתספורת
אומרים שלום, מפטפטים בלהט עם חיים וסמי
היום אין להם מה לומר אחד לשני
מחכים לפנסיה
ספרים צעירים עושים חדש במספרה
שוקי זיקרי, איציק טובול, חיים צוחיק
כולם עשו חדש במספרה
סמי וחיים לא חידשו כלום מאז
הפעם הראשונה שהייתי פה
לפני עשר שנים
איך שהדברים הישנים מתיישנים
כאילו שהזמן החליט לעמוד מלכת
במספרה הזו.
יאצ'קה
היום היה יום שטוף שמש.
השמש שטפה את רחובות העיר,
נכנסה לחנויות, לכיכרות,
לדוכני הפלאפל מול מרכז רסקין.
שטפה את העגבניות ואת המלונים בדוכן של יאצ'קה,
האח של שלמה וויסוקר,
שטפה את פני שהלכו לאורך הרחוב,
ואת הפנים של ד"ר רזבסקי,
אליו נכנסתי באיחור.
כולם שמחו בגלל השמש המלטפת, החמה, המתוקה,
במיוחד העגבניות שבדוכן של יאצ'קה.
יאצ'קה וד"ר רזבסקי הגיעו לכאן אחרי המלחמה.
הוא יושב ביום שישי אחרי העבודה,
בבית הקפה של סבתא סנדרה, יחד עם ד"ר רזבסקי,
ואוכל את עוגות הגבינה הללו.
אני יושב בבית הקפה ממול,
ואוכל את העוגות החדשות מצרפת
אבל יאצ'קה וד"ר רזבסקי מעדיפים
את עוגות הגבינה
שהיו אוכלים פעם בצ'כיה, לפני המלחמה.
אני יושב בבית הקפה ממול,
ואוכל את העוגות החדשות מצרפת
אבל יאצ'קה וד"ר רזבסקי מעדיפים
את השמש החורפית של ינואר
בבית הקפה של סבתא סנדרה.
עבודה במע"ש
עבודה במע"ש
השקיות מסודרות בצד
תוצר עבודה של יום שלם
אבנר עומד ובוהה באוויר
יפה סופרת בקפדנות
חמש שקיות ניילון
היא בודקת שוב שספרה טוב
חיים מצא לו את הפינה שלו
משמה הוא עוקב אחרי כל מה שקורה
מדי פעם יוצא ועושה איזה מעשה קונדס
מציק למישהו וצוחק
אחרי זה חוזר לפינה שלו
עד המעשה הבא
הנה רפי לובש את המשקפיים שלו
ואומר "מה כבר חושך ? "
אושרית מחזיקה את הראש
השיער השחור פרוע
לא ישנה טוב הלילה
בגלל זה היום היא לא עובדת
עבודה במע"ש
השקיות מסודרות בצד
תוצר עבודה של יום שלם
הענן והצייר
ענן לבן נע אט לכיוון מילנו
בתוכו ברקים
מסביב שמיים כחולים
לא נשמעים קולות רעמים
לפנות ערב
אין את זה בארץ
ענן בודד ובתוכו ברקים
גשם תחתיו
בחדר של דוד ג'ורג'ו
ישנו ספר של קאזוראטי
הנכדה שלו למדה איתי בכיתה
היא לא הייתה מבריקה בלימודים
ביתה היה בית אומנים
משהו מהסרטים
אביה ירש אותו מאביו, הצייר המיליארדר
אומן ענק בעל חשיבות היסטורית
כשנהייתה אישה צעירה
היא נראתה כמו מלכת יופי
משהו כל כך יפה בל יתואר במילים
כמובן שבאותם הימים לא היה לי סיכוי איתה
הייתי שייך לקלאסה עלובה מאוד לעומתה
מהספר אני למד שהסבה צייר המון נשים בערום
חלקן יפות וחלקן לא
אולי ציוריו השפיעו על חיפושה אחרי היופי המושלם
מחוץ לחדרו של דוד ג'יורג'ו
ענן לבן ובתוכו ברקים
מסביבו שמיים כחולים
אין את זה בארץ
כמה יפה הנוף הזה
כמה יפה הנוף הזה לפנות בוקר
מולך הים, ים המלך
אף מכונית לא נוסעת
כי זה יום חול באוגוסט
כמה יפה הנוף הזה
יש חיילים בעמדה
שומרים עם מכ"ם
מסוק מדגם קוברה מעלינו
כמה מפחיד לחשוב
שאם הייתי ערבי
הוא היה בא ומחפש אותי
כמו דבורה רעה
רוצה לעקוץ איש חשוף
אבל הוא מהצד שלי
הצד "הנכון"
לפנות בוקר עלינו על צוק
ישבנו בשקט עד לזריחה
ציפור לילה עברה לידי
סוף סוף כל אחד ישב לבדו
ולא הרגשתי מבודד מהקבוצה
מולנו חושך ונוף
כמה יפה הנוף הזה
___________________________________
מתוך הפורום של תפוז, על תרבות איטליה
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?forum=919
זה מה שעניתי , על הנושא "יובנטוס".
22.05.07
אני אוהד יובה משנת 1969-70 בערך. גדלתי באותם השנים ועד שנת 1983 בדירת הורי שהייתה ממוקמת קילומטר מהאיצטדיון של אז, הקומונאלה, היום קוראים לו אולימפיקו, זה שחידשו אותו לקראת אולימפיאדת החורף של שנת 2006. בשנות השבעים יובה לקחה כמעט את כל האליפויות של איטליה, והייתה הקבוצה הכי חזקה בעולם, אבל המזל לא היה איתה בגמרים הבין לאומיים. בכל גמר משהו השתבש, משהו הפסיק לפעול כמו שצריך, לפעמים יובה הייתה עפה עוד לפני הגמר, בגלל קבוצה קטנה ושולית כמו דרבי קאונטי Derby County האנגלית, למשל. בגביע העולם של שנת 1978 איטליה הייתה הקבוצה החזקה בעולם, ורוב שחקניה היו של יובה, אבל שוב אותו המזל הנאכס שיבש את העניינים ברגע הפחות מתאים. לפתע פתאום בשנת 1982 אותם השחקנים לקחו את גביע העולם עם איטליה, אבל באותה השנה, זו כבר לא הייתה הקבוצה החזקה בעולם. ברזיל היו יותר טובים, אבל... הפסידו. כל מה שלא הלך לשחקני יובה כל השנים, הצליח להם ביולי 1982 במהלך גביע העולם. בטגה פעם, ברעיון עיתונאי בטלויזיה, מינה את כל שחקני קבוצת יובה של שנות השבעים, וכמעט בכה בשידור, כי אמר שאותם השחקנים זכו רק בגביע UEFA אחד קטן בעשר שנים, וזה לא היה צודק, זה לא היה צודק, לא ייתכן, חזר על זה כמה פעמים ועשה עם הראש כאילו לא מאמין, לא מאמין לרוע הגזרה. קאוזיו, טרדלי, שיריאה, ג'נטילה, קבריני, זוף, רוסי, בנטי , בוננסניה, קוקורדו, פנה, מרוקינו, אנאסטאזי, ספינוזי, מוריני, מרקטי, היו חלק מהשחקנים של יובה של אותם השנים. הוא מינה אותם ונהיה עצוב וחסר עונים מהמחשבה שהפסידו למרות שהיו הכי חזקים בעולם. אני אז ראיתי את ליברפול ואת יובה. אם היו עושים אליפות של כמה משחקים, יובה הייתה לוקחת על רגל אחת, אבל במשחק גמר אחד וקובע, ליברפול היו האדונים. הם ידעו להתיש את היריב ולסיים את העניין ברגע אחד קובע. יובה של אז לא. היו כל הזמן מנסים לאיים על השער, אבל במשחק גמר הם תמיד הפריזו ובסוף נאנשו. אני זוכר את גמר גביע האלופות בשנת 1973 נגד אייקס של קרויף. עם כל הטרררם שלהם, באותו המשחק אייקס שמו גול אחד ובודד, ואז עשו בונקר מול יובה כל המשחק, ובסוף זכו. בהיסטוריה של גביע אלופות אין עוד קבוצה אירופית (ולכן עולמית) שהשתתפה בשבע גמרים ולקחה רק פעמיים. בארץ חושבים שמילן היא הקבוצה האיטלקית עם ההיסטוריה הכי עשירה, אבל האמת היא שיובה זכתה ב 28 אליפויות איטליה ומילן רק ב-14 , בערך. כלומר חצי... אבל בגביע אלופות מילן זכתה כמעט בכל הגמרים, לכן בארץ חושבים שהם הקבוצה הכי טובה באיטליה, אבל זה לא נכון כל כך. אולי בעתיד זה כן יהיה נכון, אבל עד היום לא. העיר טורינו בשנות השבעים הייתה העיר הכי תעשייתית באיטליה, והכדורגל היה הדגל של פער התעשייה. מאז המון השתנה. סגרו הרבה מפעלים של פיאט והעיר התרוקנה בחלק מהתושבים. היום יש מילוי מחדש של העיר שהתמלאה במהגרים מכל העולם. הם תפסו את הדירות הריקות של פועלי פיאט שעזבו חזרה ליופי של הדרום. היום טורינו הרבה יותר יפה מפעם, אבל יש בה פחות תעשייה ועוצמה כלכלית. רוצים להפוך את העיר מעיר תעשייתית לעיר מרוכזת סביב התרבות והלימודים באוניברסיטאות. לכן יכול להיות שבעתיד יובה תהיה פחות חזקה, אבל הטלויזיה הזרימה למועדון את הכסף שפעם היו מזרימים הבעלים של פיאט. אני זוכר ש-כשיובה הייתה לוקחת אליפות, היינו הולכים למרכז העיר להשתולל. היה מותר לעשות הכל, אנשים התנהגו בטירוף, מחזות טירוף והשתוללות כאלה לא רואים בארץ. אני זוכר שלאחר הגול השלישי של רוסי נגד ברזיל , שכן שלנו יצא למרפסת עם שני מכסי סירים והתחיל לנגן בהם כאילו היו מצילות של תזמורת המשטרה.
_____________________________________
במושא של מוסיקה איטלקית, זה מה שכתבתי באותו הפורום
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?forum=919&firstmsg=45
כל הכבוד ל"הילוש" שנזכרה להמליץ על Ti regalero' una rosa, שם השיר המנצח השנה בסן רמו. זה לא שיר בסגנון הישן של סן רמו שנות השישים, אבל הוא באמת שיר ענק ! הזמרSimone Cristicchi הוא בחור מוכשר ביותר ומומלץ מאוד. יש לו כמה להיטים אחרים כמו Studentessa universitaria וכ"ו. השיר שניצח השנה בוצע בשיתוף פעולה עם אומן גדול אחר באיטליה של ימינו, והוא Sergio Cammariere. אני ממליץ עליו גם בחום. לגבי השירים הרומנטיים, כבר היו אחרים שהמליצו יפה, אבל אני הייתי רוצה להזכיר לאלו שמעוניינים קצת לצאת מהקלישאה של סן רמו, להתחיל להכיר גם את האומנים האיטלקיים שעבדו מאז עד ימינו ויצרו סגנון פופ-רוק לא מוכר בישראל. יש דברים שלוצ'יו בטיסטי Lucio Battisti עשה והם רומנטיים בטירוף . ויש את Claudio Baglioni שהקליט בשנות השבעים שיר שלימיו נבחר לשיר הרומנטי ביותר של 50 השנים האחרונות... שם השיר Questo piccolo grande amore . התקליט של Francesco De gregori שנקרא בשם "Rimmel" כולל שירים רומנטיים כמו Pezzi di vetro או Rimmel עצמו שנושא את שם האלבום. לפני כן יצאו תקליטים נוספים של אותו האומן שהיו רומנטיים לא פחות.
בכלל לכל אומן איטלקי יש שיר רומנטי אחד או שתיים לפחות, רק צריך להכיר ולשאל את האיטלקים עצמם באיטליה שיודעים להמליץ טוב יותר מכולנו על שירים רומנטיים איטלקיים. צריך רק להיכנס לפורומים המתאימים המתנהלים באנגלית (למי שלא יודע איטלקית) ויצוצו לכן אלפי שירים רומנטיים שלא שמעתם מימכם.
לגבי השיר שדברתי עליו בפתיחה, יש לשים לב לעובדה שהוא מתאר את החיים הקשים של חולי נפש שלא טופלו כיאות באיטליה, נסגרו במוסדות פסיכיאטריים גרועים, טופלו בצורה נוראה ואכזרית, וכתבו מכתבים שלא נשלחו לאף כתובת על ידי המטפלים: הזמר מצא לנכון, אחרי20- 40 שנה, להקריא את תוכנם ברבים, במסגרת של שיר והצגה שהוא משחק בה.
_________________________________________________
אני לא יכול להיפרד מהנושא הזה בלי להזכיר את השיר Margherita של Riccardo Cocciante. זהו שיא המשתווה לשירQuesto piccolo grande amore שהזכרתי קודם בגדולתו. יכול להיות שיהיו ישראלים שלא יבינו עד כמה הוא שיר אהבה קורע לב, אבל בשביל כל איטלקי (כמעט) שגדל בשנות השבעים באיטליה (כמוני), הוא שיר האהבה ב-ה הידיעה (כותבים ככה? לא תמיד אני יודע איך לכתוב נכון ביטוי בעברית, ולפעמים קורה לי שאני שוכח גם דברים מסוימים בדקדוק האיטלקי, כמו כל מהגר לרפואה שעבר ממדינה למדינה ).
________________________________
כל הכבוד להילוש שהזכירה את העובדה שלוצ'יו בטיסטי (המילים היו של מוגול, המשורר וכותב השירים ההגדי)הוא-הוא הגדול מכווולם !! לדעתי בטיסטי עשה למוסיקה האיטלקית מה שהביטלס עשו למוסיקה העולמית. העיבודים שלו הגדיים, מדהימים, הביצועים חד-פעמיים, ומורכבים בטירוף ! בשנים האחרונות למדתי לעומק את הנושא של ההקלטת והמוסיקה באולפן, אני חייב לומר שמה שעשה בטיסטי כמעט ואי אפשר לשחזר ! צריך את האומנים הטובים ביותר שאפשר למצוא ואת הטכניקות היקרות ביותר הקיימות, וגם אז התוצאה תהיה נמוכה יותר, כי היה גם משהו ברוח התקופה שאי אפשר לשחזר היום.
וחוץ מלוצ'יו בטיסטי Lucio Battisti יש עוד המון אומנים שהילוש לא הזכירה ולא יכולה הייתה להזכיר. תחשבו על ההיסטוריה של המוסיקה הישראלית ותחשבו שאותו הדבר קיים גם באיטליה. כמה אומנים טובים יש ? 1000, 2000, 5000 ? . כולל גם הזמר העברי העתיק וזה של קום המדינה. באתר זה (ראה המשך) יש רשימה של 100 אלבומים חשובים ברוק האיטלקי, אבל צריך לומר שהמוסיקה של האתר היא רוק, לעיתים יש דברים מלודיים רומנטיים, אבל תמצאו שם גם רוק-קאסח (איך כותבים קאסח ?) איטלקי.
http://www.ondarock.it/itdischirock.html
חסרים ברשימה אומנים גדולים כמו למשל Pino Daniele, אבל יש לא מעט דברים מיוחדים ומעניינים. הם שמו לכל אומן או להקה דיסק אחד בלבד, וכמובן ניתן להשיג את עשרות הדיסקים שהוקלטו, חלקם יפים אפילו יותר מהבחירה של עורך האתר.
אני אוהב הרבה דברים בבחירה שמה, אבל אני רוצה להמליץ על להקת Almamegretta שהיא להקה נפולטנית טובה מאוד.
אבל יש בעיה גדולה באיטליה. חלק מהאיטלקים, וביניהם הרבה מוסיקאים, הם נדג ישראל, כי ניזונו מ-40 שנות פרופגנדה אנטי-ישראלית , פרו-ערבית ופרו- פלסטינאית פרועה וקיצונית בטירוף. יש לא מעט אנשים באירופה ובאיטליה במיוחד שחושבים על ישראל את הדברים הכי נוראים שניתן לעלות על הדעת, רק אנו בארץ לא מודעים להיקף הבעיה ולמימדיה האדירים.
האתר informazionecorretta.com חושף את הבעיה ומנסה בכוחותיו הדלים להילחם בה, אבל גודל השינאה לישראל היא עצומה, בידי אנשים שמשתייכים בדרך כלל לחלק השמאלי של המפה הפוליטית האירופית. כשמתחברים למוסיקאים צריך להקשיב למימד האומנותי נטו, אבל לדעתי יש מקום להיות מודעים גם לחקל הקשה הזה של השנאה העיוורת לישראל ולאמריקה כאחד.
הלהקה המצוינת 99Posse היא דוגמא קטנה לזאת, הרבה אומנים אחרים, פחות יגידו זאת בפומבי, אבל בחדרי חדרים הם חושבים דברים נוראיים על ישראל. בחלקם היום הם מסוגלים לעודד ולהצדיק את החמס ואת החיצבללה ...
____________________________________
אני לא מסכים עם קודמי. לגבי Matia Bazar: זאת להקה שנראה לי עשתה רק כמה שירים טובים באמת, אבל לרוב היא לא הייתה באיכות טובה מספיק. הם מקצוענים, אבל לא הגיעו לרמות אומנותיות של אחרים. כנ"ל לגבי Grignani .
את Zarrillo אני לא מכיר (אולי שמעתי שירים שלו, אבל לא ידעתי שזה היה הוא), לכן לא אגיד אליו כלום.
לגבי Masini ו - Gigi D'Alessio הנושא שונה. לשניהם איכות קולית מדהימה ומיוחדת אבל לדעתי שניהם טעו עם נושא העיבודים. ג'יג'י די אלסיו עולה אפילו על מקרו מזיני, אבל שוב, מה שמאחד אותם הוא נושא העיבודים הלא מוצלחים לדעתי.
לו היו הולכים בקו יותר פולק וג'אז ופחות פופ למטרות רווח כספי בלבד, הם היו יכולים להיות אומנים באמת גדולים, ולא להשאר איפה שהם, לצערי. דאלסיו היה מסוגל למלא איצטדיונים, הוא עשה זאת כי הייתה לו נוכחות בימתית וקול מדהים, אבל איכות הסאונד של התזמורות שלו והמילים היו ירודות מאוד. הוא היה יקיר הבנות, אבל אם מקשיבים קצת למילים שלו, מקבלים כמעט בחילה...
מזיני מוצלח יותר במילים, למרות שהן לא מי יודע מה טובות, חוץ מכמה מקרים יוצא דופן, אבל חלש יותר מדאלסיו ביכולת להלהיב קהל. שוב : אני סולד מהעיבודים שהם בחרו, אולי אם היו בוחרים במוסיקה יותר רוקית או פולק או ג'אז, הייתי אוהב יותר את המוסיקה שלהם. אף על פי כן, יכול להיות שקהל ישראלי שאוהב את הסיגנון הזה, כן יהאב אותם.
____________________________
לגבי מה שאמרה הילוש.
אני מאוד, מאוד, מאוד לא מסכים בנוגע למה שהילוש אמרה על אדריאנו צ'לנטאנו. צ'לנטאנו הוא אומן גדול, שחקן גדול קודם כל ואחר כך זמר טוב מאוד, אבל מוסיקאי פצפון, "יעני" קטן מאוד. הוא שר שירים טובים מאוד, בעיקר בשנות השישים, אבל בהחלט אין לו את החשיבות ההיסטורית שכביכול הילוש אמרה שיש לו, כלפי התגלגלותה של המוסיקה "הקלה" האיטלקית (הכוללת פופ, רוק, ראפ וכו'). בשנות החמישים המוסיקה הקלה האיטלקית נעה במסלולים שונים. בשנות השישים התחילה להתפתח, כפי שכל המוסיקה העולמית התפתחה אז בכל העולם, והייתה שוב מושפעת ממספר רב ומגוון של איפיונים. אבל לשים את צ'לנטאנו במרכז כל הקלחת והסיר המתבשל הזה של המוסיקה האיטלקית של שנות השישים והשבעים, זה נון-סנס גמור ומוחלט ! היו אז אין ספור אומנים, אין ספור להקות, כיוונים שונים ומשונים, וצ'לנטאנו היה רק אחד זוטר מהם. בטיסטי לא. בטיסטי היה באמת חשוב, והוא שינה את אמות המידה של הפופ והרוק האיטלקי. לפני בטיסטי ואחרי בטיסטי היו אומנים רבים ענקיים, אבל, שוב, צ'לנטאנו היה בהחלט כוכב, אולם בהיסטוריה של התפתחות המוסיקה האיטלקית חשיבותו זניחה מאוד.
__________________________________
הילוש היקרה,
קודם כל אני שמח מאוד שיש ישראלים אחרים כמוך שמתעניינים בתחום הזה שאני עוסק בו מאז היותי ילד, זה קרה לפני 40 שנה בערך, אבל נראה לי שפתחנו כאן תיבת פנדורה של וויכוחים ! וויכוח כזה גדול טרם נראה במחוזותינו מימיו, עוד יסופר, יתואר, ויעשה, בדומה לשער הגדול שתאר זוהר בעלול, במערכון של הגשש החיוור(אני יודע זה לא היה זוהר בעלול).
גדלתי באיטליה בשנות השבעים. אז ידענו שצ'לנטאנו היה אומן גדול, אבל המוסיק האיטלקית של אז התבססה על להקות רוק, על זמרים שקראו לעצמם cantautori זמרים כותבי שירים, כמו לוצ'יו דלה, דה גרגורי, פינרדי, קלאודיו לולי, קוצ'אנטה, באליוני, וונדיטי, ווקיוני, ג'ורג'יו גבר, בנאטו וכולה וכולה, לפני זה היה סן רמו עם המון אומנים גדולים כמו מורנדי ו-מינה, אבל צ'לנטאנו היה רק אחד מהם, לא זה שעשה איזהו שינוי מתישהו. אומן גדול הוא כזה שעושה שינוי, הוא עושה משהו שלפניו לא היה, ואחריו הרבה מנסים לחקות אותו או לעשות דברים אחרים בהתאם לשינוי שהאומן הגדול קבע בשטח.
בטיסטי הביא סאונד של הקלטה חלומי, עיבודים מדהימים וקשים מאוד לביצוע, מנגינות חדשות ומורדניות לאותם הימים, עומק בשירה ובנגינה . לפני בטיסטי ואחריו ההקלטות השתנו והוא גרם לשינוי. אני מדבר על העולם של האולפנים, ואת זה אני קצת מכיר. אני לא מכיר הרבה, אני מכיר קצת. צ'לנטאנו לא, הוא לא מוסיקאי. הוא זמר, הוא יודע אקורדים בגיטרה , אבל אין לו מושג מוסיקלי מעבר לזה, הוא לא יודע לנגן סולו למשל. בטיסטי איננו שחקן אבל הוא היה מוסיקאי מדהים וחד פעמי. הוא ידע מה זה מוסיקה לעומק.
_____________________________________
לגבי Zarrillo
אני מודה, לא הכרתי אותו. יכול להיות ששמעתי אותו ברדיו, אבל הוא לא משך את תשומת לבי. הורדתי מהאינטרנט כמה שרים שלו, ואלו דעותי עליהם :
יש שירים טובים יחד עם אחרים מוצלחים פחות. חלק מהמילים טובות מאוד, אבל לא תמיד, ושמעתי גם "זבלה". אבל, שוב, כמו במקרה של די אלסיו ומזיני, הקו שלו (של מה ששמעתי) יותר מדי פופ ופחות מדי רוק-ג'אז או פולק-רוק. העיבודים שהוא בחר היו יותר מדי לכיוון הפופ, לדעתי. יש זמרים שהם מוסיקאים גרועים ומסתפקים בעיבודים פופיים שהתעשיה מספקת להם, אבל הם חסרים את הערך הנוסף של העיבודים שנעשים על ידי אומנים שהם גם מוסיקאים חוץ מזמרים נטו. למשל Cammariere
הוא גם מוסיקאי וגם זמר, ויודע להביא את העיבוד בדיוק למקום המושלם שלו. או בזמנו היה Luigi Tenco
או שמות האחרים שכבר ציטטתי או Edoardo Bennato שעדיין אף אחד עוד לא הזכיר כאן.
הקו שלZarrillo מאוד רגשי, לא פוליטי, לכן לא סביר שיהיה אחד שמבטא עמדה אנטי-ישראלית כמו אחרים, אבל אני לא יודע בדיוק את זה, ויכול להיות שגם הוא אחד מאותם האנטי-ציונים, כפי שהם קוראים לעצמם בגאווה. שוב, אין לי מושג.
____________________________________________
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?forum=919
24.5.07
למרות שאני אוהד יובה בדם, אני שמח מאוד מאוד שמילאן לקחו ! כל הכבוד להם ! עם קאקא אחד, פירלו אחד ואינצגי אחד הראו לכולם מה צריך כדי לקחת גביע. היו בחצי גמר שלוש קבוצות אנגליות ואיטלקית אחת. ומי לקח ? מי לקח את גביע העולם ? לא מי שהוא הטוב בעולם, אלא מי שיודע לעשות את הדבר הנכון ברגע הנכון, כמו אינצגי אחד למשל. קודם כל מה צריך בכדורגל ? מה צריך ? כוח ? כן , אבל מה יותר חשוב מכוח ? משהו שיש לשחקנים מסוימים ואין לאחרים. מה זה ? ...
אני אגלה לכם : שכל...
וזה מה שחסר לחלק מהשחקנים הישראלים...
למה נבחרת ישראל לא מצליחה ? ...
כי מי שהולך להיות כדורגלן בארץ ... לא לומד בבית הספר כמו שצריך, לא קורא ספרים, לא קורא ספרות וברגע הנכון והמכריע הקשרים המוחיים גורמים לו לעשות את הדבר הפחות נכון ברגע הפחות נכון.
אני למדתי באיטליה.
וראיתי איך "לומדים" חלק גדול מהתלמידים (במיוחד מי שהולך למסלול של ספורט...)בארץ. ההבדל הוא בין שמיים לארץ.
כתוצאה מכך השחקן הישראלי לא כל כך משכיל (בלשון המעטה) ולא יודע לעשות את הדבר הנכון ברגע הקובע על המגרש...
יש שחקן ישראלי עם כוח בינוני מטה, יכולת פיסית בינונית ומטה, אבל הוא נהיה בתקופות ארוכות של הכדורגל הישראלי אחד המגינים הטובים בארץ, שתרם להצלחת הפועל תל אביב באירופה בעונת 2001-2002. איך קוראים לבחור הזה ?
קוראים לו עומרי אפק.
מה ייחד אותו בבית הספר ?
הוא, בניגוד לאחרים, הלך לבית הספר ו... למד. הוא היה מצטיין בלימודים. וכנהיה כדורגלן ידע להוציא את המיטב מהיכולות הפיסיות הבסיסיות שלו, שהיו נמוכות מאלו של הרבה שחקנים אחרים.
נכון שפעם היה שחקן בשם מאראדונה שלא למד...
אבל מאראדונה היה רק אחד.
הרבה מהשחקנים באירופה הם אנשים רציניים שידעו ללכת לבית הספר וללמוד.
לפני שנתיים ראיתי בטלויזיה את שחקני יובה כשיוצאים מהאוטובוס לאיצטדיון לפני המשחק. הם נראו רובם כפרופסורים.
היו להם משקפיים, סימן שהתאמצו עם העיניים, ורואים שלא עסקו רק בספורט בלבד כל החיים.
מה נראה לכם ?
____________________
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?forum=919
פרידי אומר :
להלן קישור יפה לשיר איטלקי עממי Ciao.איזה יופי של עיבוד!
נוסטלגיה
http://www.youtube.com/watch?v=OfHVcHcCN6k&NR=1
האזנה ערבה
____________________
זאת התגובה שלי :
אני מסכים עם פרידי, דהינו לא מסכים עם שלוו, העיבוד יפהפה, זאת להקה מאוד מקצועית, ה- Modena City Ramblers.
הם ממלאים איצטדיונים באיטליה, השרופים של הלהקה, בהופעות שלהם קופצים, מצטופפים ודוחפים מההתחלה עד הסוף, וכדאי להישאר רחוק מהבמה, כי אם לא קופצים איתם בקצב הנכון זה יכול להיות מאוד לא נעים. אם נכנסים לטירוף אפשר עוד איכשהו ליהנות מהחוויה, אבל אני ממליץ להתרחק מאוד מהקבוצות שקופצות בהופעות. הם מנסים לתת לאיטלקים טעם של מוסיקה אירית בשפה האיטלקית, והעיבודים שלהם מאוד יפים. בהתחלה לא אהבתי את הרעיון הזה שלהם, חשבתי שאם מוסיקה אירית אז עדיף בשפת המקור, אבל אחרי ששמעתי אותם קצת יותר לעומק, הבנתי את הקסם שלהם. אני באנגלית לא תמיד מבין את משמעות השירים, כך שאם זה באיטלקית קל לי יותר. אני חושש שלצערי חברי הלהקה הם כנראה מהצד הפוליטי בעד הפלסטינאים ומאוד נגד ישראל, דרך התנהגותם ניתן להתרשם שכנראה זה המצב, כי הם מהצד האדום של איטליה, שבשנים האחרונות התדרדר באופן גרוטסקי לפסים נוראיים, לצידוק כל מה שהערבים אומרים, ובפסילה טוטאלית של ישראל, שהם רואים כחלק מהאימפריה האמריקנית, הברוטלית לדעתם, נגד העולם הצודק והעני של המוסלמים. כמובן שזאת פרופאגנדה, אבל ככה מלמדים אותם לחשוב באירופה, כך חושבים כל מי שנמצא היום קרוב למפלגות השמאליות. יש המון פרופאגנדה אנטי ישראלית כמעט בכל העיתונים האיטלקיים, המצב בנושא הזה גרוטסקי ודומה לפרופאגנדה של התקופה הנאצית, רק שיש לזה היום צבע אחר, אדום ולעיתים בעד חיזבללה וחמס, שהם מנסים להצדיק.האנשים נגד ישראל אוהבים רק את הישראלים שהם אנטי ציונים, או אלו שמדברים רעות על ממשלות ישראל מהצד השמאלי של הפוליטיקה הישראלית, כדי לתת לעצמם חיזוק ולומר "הנה גם הישראלים האלה אומרים שהממשלה הישראלית פושעת ופאשיסטית". חברי הלהקה באים מהעיר מודנה (אם אינני טועה), מעוז של המפלגה הקומוניסטית האיטלקית, שהיא אנטי ישראלית בטירוף, ובמיוחד בשנים האחרונות. פעם, עם יאסר ערפת זה היה עוד איכשהו נסבל, אבל היום זה באמת נורא.
ידע
הוא הרגיש שהראש התחיל להתפוצץ לו.
כל יום היה מסתכל טלויזיה
כל יום היה שומע רדיו ומוסיקה וחדשות
כל יום היה ניגש לספר אחד ועוד ספר אחד ועוד ספר אחר
בספרות ספרדית, בביוכימיה מולקולרית במכונאות רכב.
כל יום היה פותח את המקרר ומנסה לדמיין לעצמו מה לאכול בעונג אם אפשר
הוא היה מכיר אדם ועוד בחורה ועוד שכן ועוד בעל מכולת וקופאית בסופר
הבדידות התחילה לאכול אותו מבפנים
טוב, אפשר להיות בודדים אבל מה עושים
עם כל האינפורמציה שהגוף צריך לספוג במשך היממה ?
לאן היא נכנסת ?
לאן היא צריכה להיספג ?
ומה עם מה שקרה אתמול ושלשום ובשנה שעברה באותה השעה ?
האם הוא כבר שמע את השיר של - איפה הילד :
"כמה גנרלים, כולם חיילים, פוליטיקאים, עיתונאים, אוהבים לאכול
נוהגים לשקר, אופקיהם צרים, אנשים קטנים"
ילד רך וצעיר, כל כך יפה, דומה לגומי ופלסטיק :
הוא מסוגל לקלוט מידע כי אין לו מספיק בראש.
רווק בן 32 נמצא ברוויה שכלית. רוויה שכלית.
כמה דברים אפשר עוד להכניס למוח העמוס הזה ?
ספרדית, איטלקית, איטלקית ספרותית, עברית, אנגלית, פעילות נוער, שירים, מקהלה,
היסטוריה אירופית, מתימטיקה, בגרות 5 יחידות, פעמיים
בשתי מדינות שונות, כימיה, ביולוגיה, ביוכימיה, סקס, אהבה, אכזבה,
ספרים, סרטים, סרטים ועוד סרטים, וחדשות
תוכניות אירוח, חלומות וכעסים, ערבי תסכול, חברים אבודים
השפלות, פארסות, בדידות, אוכל.
לפחות עכשיו הוא מבין את העולם.
סיפור קצר מאוד
יכולתה ממש לראות את ההתרגשות על פניה, של העולה החדשה מרוסיה
היא עבדה שקופאית בסופר של הקואופ בגבעתיים, היא הגיע לכאן מגורקי שברוסיה
בת 28 , מתורבתת, לא אינטלקטואלית אך כמעט
את גוגול היא הכירה טוב, ציונים טובים חליל , היסטוריה של העם הרוסי
היא למדה טוב כי זה היה בחינם, הרגישה שמשם תבוא הגאולה
מהספרים, מהסיפריה, מאנשים שדברו עם הרבה
"מאחר ש-", "מכיוון", "אין ספק בכך", מוטב להגיב בחיוב"
לא הכירה ביטויים כגון "יא מאנייק", "יא רבק ארס", "בחיאת העדה שלי"
גם ברוסיה וגם פה
לפתע הוא התקרב בטור, היה לו לחם פשוט, קופסת סיגריות, זוג סוללות וחסה
חיפש את הכסף, לא מצא, שוב חיפש ושוב לא מצא
לבוש בגדים לא יפים, חולצה סגולה מכנסיים ירוקים, כנראה שלא ידע שהם קומבינציה מכוערת
בן 48 , גבוה לא הרשים אף אחד, בשלב מסוים הוא שלף אותה החוצה
את הגולד מסטר קרד בין לאומית מוזהבת, עליה היה רשום אמריקן בנק
היא התחילה למצץ ביעניים, הרוק עלה לה בלשון כשתיקתקה את הסכום ובידה את ויזה קרד שלו
היא הרגישה שהיא רצתה אותו, היא רצתה אותו כל חייה
גבר כזה מכוער, בנאלי לחלוטין
טיול לילי בשרות הניאון
(מילים – אמיר זיב, לחן – אלברטו לוי)
הלכתי לאורך השדרה
מאחור שמעתי קול קורה לי
"אדון רוצה תמונה ?"
הסתובבתי
"אין לי זמן" אמרתי לו
"כבר ציירתי" הוא אמר
אז התקרבתי
ראיתי ציור עם ראש של גבר מאחור
"זה אני?" שאלתי
אמר לי, "אתה רואה עוד קרחת בסביבה?"
"זה עולה כסף ?" שאלתי
"בן אדם צריך לאכול לא ?"
"אז תוכל ת' הלב" אמרתי לו
טילו לילי בשדרות הניאון
מאחור שמעתי נביחה, הסתובבתי
ראיתי בלונדה עם כלב צבוע בלונד
"הכלב ביקש ?" שאלתי
"מצטערת" אמרה, "כבר יש לי חבר"
"כן" אמרתי "הכלב הוא חברו הטוב ביותר של האדם"
"ושלך צבוע?" שאלה
"היה צבוע" אמרתי, "עכשיו כבר לא, עדיף טבעי"
"כן", ענתה "אין ספק שזה טבעי".
טילו לילי בשדרות הניאון
|